מועלם נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה אשר הגיש התובע על הסף וזאת מחמת היעדר סמכות עניינית.

המשיב הגיש תביעתו ובה הוא מבקש להצהיר כי לאחר מתן פסק הדין בת.א. (שלום חיפה) 29086/01 (להלן :"פסק הדין"), נכרת בינו לבין המבקש הסכם לפיו ישולם על ידו סכום מסויים מתוך החיוב הכללי אשר בפסק הדין וכנגד תשלום זה יופטר מחבותו בהתאם לפסק הדין.

המשיב שילם בהתאם להסכמה הנטענת, אך המבקש אשר טוען כי לא נכרת ביניהם הסכם כלל, פתח כנגדו בהליכי הוצאה לפועל לצורך גביית יתרת החוב הנטען על פי פסק הדין האמור.

כעת מבקש המבקש לסלק תביעה זו על הסף בטענה כי בית המשפט מחוסר סמכות עניינית לדון בתביעה וכי מדובר בטענת "פרעתי" מובהקת, אשר היה על המשיב להגישה בתיק ההוצאה לפועל , על מנת שרשם ההוצאה לפועל יתן בה את החלטתו.

המבקש טוען כי על רשם ההוצאה לפועל להכריע בשאלה אם נכרת הסכם בין הצדדים ורק אם ישתכנע כי קיים הסכם אשר תנאיו שינו מתוצאות פסק הדין, עליו להפנות את הצדדים אל בית המשפט, לצורך הכרעה באם ההסכם הופר אם לאו.

המשיב לעומתו טוען כי הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית משפט זה וכי טענת המבקש לפיה יש לנקוט בהליך בפני רשם ההוצאה לפועל בגין עצם כריתת ההסכם ולאחר בהליך נוסף בבית המשפט לצורך הכרעה אם הופר ההסכם אם לאו, אין בה כל הגיון.

משכך, טוען המשיב כי יש לדחות את בקשת המבקש.

דיון והכרעה :

השאלה העומדת לדיון היא האם הסמכות לקבוע באם נכרת הסכם לאחר מתן פסק הדין אם לאו מסורה לרשם ההוצאה לפועל במסגרת טענת "פרעתי" או שמא הסמכות הינה לבית המשפט.

הוראותיו של סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז 1967 לעניין טענת "פרעתי" ברורות :

"(א)חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו."

גדרי סמכותו של רשם ההוצאה לפועל בעת הדיון בטענת "פרעתי" , בהתאם לסעיף 19 דלעיל, נבחנו לא אחת בפסיקה וכבר נקבע בעניין זה כי כאשר מובא לעיונו של רשם ההוצאה לפועל הסכם אשר נכרת בין הצדדים לאחר פסק הדין, עליו לבחון האם תנאיו של ההסכם מחליפים את הוראותיו של פסק הדין. עניין זה הוא בסמכות רשם ההוצאה לפועל, אך ככל שמתמלא תנאי נוסף ומתעוררת טענה כי ההסכם הופר, עליו להעביר את העניין אל ביהמ"ש על מנת שידון בטענות הצדדים.

רע"א 3149/06 בית מימון מוצרי חשמל בע"מ נ. קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ, ניתן ביום 1/11/06.

על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בהזדמנויות נוספות ורבות וקבע כי כאשר עולות טענות ותהיות לגבי הפרת הסכם וספקות פרשניים נוספים, בדין עשה רשם ההוצאה לפועל כאשר הפקיע מידי עצמו את הסמכות להכריע בנדון.

ראה בעניין זה רע"א 2786/10 אמיר בן דוד נ. דגלדטי ניסים , ניתן ביום 19/9/10.

הגיונם של הדברים ברור. לרשם ההוצאה לפועל סמכות של ערכאה מבצעת וככזה תפקידו לבצע את פסק הדין. הוא נדרש איפוא בגדר סמכותו זו,לשאלה האם תנאי הסכם שנכרת בין הצדדים מחליפים את תנאיו של פסק הדין נשוא תיק ההוצאה לפועל. אולם כאשר נדרשת הכרעה בשאלה אם הופרו תנאי ההסכם אם לאו, פוקעת סמכותו של רשם ההוצאה לפועל ומתפקידו להפנות את הצדדים אל בית המשפט שהינו הערכאה המבצעת. מטבע הדברים, אף הסמכות לדון בשאלה אם אמנם נכרת ההסכם בין הצדדים (להבדיל מתנאיו ופרשנותם) נתונה אף היא בידי הערכאה המבררת, דהיינו בית המשפט.

כך למשל, קבעה הפסיקה כי כאשר מתעוררות שאלות בדבר עצם חתימת ההסכם והאם נחתם תוך טעות, אין הדבר מצוי בגדר סמכותו של רשם ההוצאה לפועל.

ראה בעניין זה רע"א 4634/07 שדה נחום נ. זועבי ניתן ביום 30/3/08.